אסם השקעות בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. ב"כ הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פסק דין על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, לאחר הגשת טיעונים בכתב.

2. התובעת, אוסם והחברות השלובות בע"מ (להלן : "התובעת") הגישה תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד אריה אצל כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן : "הנתבעת").

התובעת הינה מעבידתם של מר דותן חיים (להלן : "מר חיים"), אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 22/12/2003, ושל הגב' בוקובזה לימור, אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 28/4/04. הנתבעת הינה המבטחת של הרכבים בהם נסעו השניים.

במסגרת סיכומיה, התובעת הותירה המחלוקת רק ביחס למר חיים, וזאת לאור החלטת כב' הרשמת ספרא-ברנע, לעניין הגב' בוקובזה מיום 6/1/2011, כפי שיפורט בהמשך.

3. תאונת מר חיים, הוכרה גם כתאונת עבודה על-ידי המל"ל. מר חיים נעדר מעבודתו מיום 23/12/2003 ועד ליום 31/12/03 ומיום 1/1/04 עד ליום 24/1/04, בסך הכל 25 ימים.

התובעת, שהינה מעביד מורשה לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954, שילמה למר חיים את מלוא שכרו עבור כל תקופת ההיעדרות, אשר אושרה על-ידי המל"ל, ועלות שכרו לתקופת ההיעדרות הסתכמה ב- 12,266 ₪, כולל הטבות למיניהן.

4. התובעת טענה בכתב התביעה, כי מגיעה לה השבה בסך 5,107 ₪. סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה 7,332 ₪. סכום ההשבה מבוסס על הפחתת דמי הפגיעה בסך של 7,159 ₪.

5. הבסיס החוקי לתביעה זו לטענת התובעת, הוא סעיפים 328(א) ו- 94 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן : "החוק"), וסעיפים 2, 4 ו-8 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד – 1964 (להלן : "חוק ההטבה").

6. הנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן. לטענתה אין המדובר בסכום תביעה קצוב, ולגבי טענות ההגנה, הנתבעת לא כפרה באירוע התאונתי הנטען, בכיסוי הביטוחי ובזכות מר חיים לפיצוי, אך טענה, כי אופן חישוב התובעת הינו בניגוד לפסיקה, התביעה לעלות מעביד הכוללת, בין היתר, תשלום דמי הבראה, דמי חופשה והפרשות למיניהן דינן להידחות. על-פי חישובה, הסכום המגיע לתובעת הוא 1,199 ₪ בלבד.

הבקשה נתמכה בתצהירו של עו"ד נביל עווד, אשר עובד במשרד ב"כ הנתבעת, וערך תחשיב הסכום המגיע לתובעת.

7. כב' הרשמת ספרא-ברנע דחתה את הבקשה למחיקת כותרת בהחלטה מיום 19/9/2010.

כב' הרשמת, בהחלטתה מיום 17/11/2010 קבעה, כי בבואה לערוך תחשיב למר חיים, היא מוצאת אי בהירות בין התביעה לבין הנתונים אותם הציגה התובעת בנספחי התביעה הן מהמל"ל והן מכרטסות העובדים. ההבדלים בדרישות ניכרים במספר מישורים : מספר הימים אשר אושרו על-ידי המל"ל לעומת מספר הימים הנדרשים, לא ברור השכר שצויין בתביעה, הוא הדין לגבי ההחזרים אשר התקבלו מהמל"ל בהתייחס לנספח ה'1, אשר לא ברור אם זהו מסמך מהמל"ל.

כב' הרשמת קבעה, כי בנוגע למר חיים, יפסק רק הסכום בו הודתה הנתבעת – 1,199 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה, ובסך הכל 1,727 ₪. ביחס לסכום זה נדחית בקשת הרשות להתגונן.

כב' הרשמת קבעה בנוגע לגב' בוקובזה, כי הסכום המגיע הינו 1,273.50 ₪ (הכולל הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה).

ביחס לסכום של 3,000 ₪ (לשני העובדים), נכון ליום הגשת התביעה, אין לנתבעת כל הגנה, ונדחתה בקשת הרשות להתגונן ביחס לסכום זה, והתקבלה הבקשה ביחס ליתרת הסכום.

כב' הרשמת קבעה עוד, כי הוצאות הבקשה ייקבעו בפסק הדין הסופי לפי תוצאותיו.

כב' הרשמת הורתה ביום 6/1/2011 על תיקון ההחלטה מיום 17/11/2010 :

כב' הרשמת קבעה בנוגע לגב' בוקובזה, כי הסכום המגיע הינו 1,480.43 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה). ביחס למר חיים הסכום נותר בעינו.

ביחס לסכום של 3,207.40 ₪ (לשני העובדים), נכון ליום הגשת התביעה, אין לנתבעת כל הגנה, ונדחתה בקשת הרשות להתגונן ביחס לסכום זה, והתקבלה הבקשה ביחס ליתרת הסכום. כב' הרשמת קבעה עוד, כי הוצאות הבקשה ייקבעו בפסק הדין הסופי לפי תוצאותיו.